חלק 3

תרגילים בפרספקטיבה, או: לפנות לאנשים זה קל

בשלב מסוים מתחילים לפנות ליוצרים ויוצרות אחרים כדי לנסות לערב אותם בהפקה. שחקניות, מעצבים, מוסיקאים. זה שלב שהוא מרגש ושובר לב בעת ובעונה אחת: מצד אחד, הדברים מתחילים לקבל צורה ואפשר – ואפילו צריך – לערב אנשים נוספים. כלומר, הדבר הזה באמת יעלה על הבמה (או לפחות נעשה ניסיון אמיתי ורציני שהוא יעלה על הבמה). מצד שני, ברגע שפונים לאנשים אחרים, הם פתאום עסוקים, או לא מעוניינים, או סתם לא חוזרים לטלפונים. לי תמיד קשה להתמודד עם החלק הזה. כלומר, איך יכול להיות ששחקן מדבר איתי על ענייני לו״ז אחרי שהוא קרא את המחזה? איך יכול להיות שמישהי חושבת שהמחזה לא מספיק מגובש? או בקיצור, ״מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי״. הנחיתה מפסגות החלום על המחזה וההצגה והאמנות אל סלעי לו״ז הצגות החוץ של שחקן כזה או אחר עלולה להיות מכאיבה במיוחד.

אני חושב שבפעמים הראשונות בהן פניתי לשחקנים הייתי אחוז חרדה. דמיינתי לעצמי תגובות של ״יאללה יאללה עוף מכאן ותפסיק להטריד אותי״ לסוגיהן. עם הזמן החרדה הזאת קצת נרגעה, גם אם לא נעלמה לגמרי (למרות שאני חייב לומר שיכול להיות מרענן לקבל תגובה ישירה ואלימה מאשר ה״אשמח לעבוד איתך בעתיד״ הפרווה. סתם, לא באמת. הידד לתגובות הפרווה!). אחרי זה היא הוסטה, בשם הרצון לנהל את התהליך בצורה טובה, לכל הדברים שמסביב: מותר לי לפנות לכמה שחקנים במקביל? ומה אם אחד מהם רוצה להיפגש? ומה אם אחד מהם מסכים? ומה אם הם מכירים אחד את השני? מצאתי את עצמי עושה חישובים אינסופיים בלופים אינסופיים, ובסופו של דבר פונה למעט מאד אנשים (כי הרי בסופו של דבר כולם מכירים את כולם). למרות שהוא לא חצי ממה שעשיתי ממנו, התהליך בו פונים לאנשים שיקחו חלק בהפקה הוא באמת תהליך עדין. פתאום צריך ״לייצג״ את ההצגה, להסביר במה היא עוסקת ואיפה היא תעלה. צריך לנהל אותו בצורה מסוימת שמצד אחד תשיג את המטרות ומצד שני תשמור על הגינות. חשבתי על כמה נקודות שיעזרו – למי שפונה ולמי שמקבל את הפנייה – לעבור את התקופה הזאת בשלום. זה נשמע קצת דידקטי, אין מנוס כנראה, אבל הכל מבוסס על ניסיון אישי (ובדרך כלל מר). איך לא פונים כמו הבחור הזה? 

בגדול, נראה לי שרוב השחקנים והיוצרים אוהבים שפונים אליהם. גם אם מדובר בהפקה מצ׳וקמקת (מבחינתם, כמובן!) עדיין יש בזה משהו מחמיא. כמובן שלא צריך להגזים לצד השני – לא כל הפקת פרינג׳ קטנה תהיה חלום חייו של מוסיקאי שעובד באופן קבוע בתיאטרון חיפה, למשל. בכלל, למרות הנטייה המבורכת לחלום בגדול צריך לדעתי להתאים את הפנייה ליוצר שאליו פונים. זה חוסך הרבה אכזבות אחרי זה.  

למי שפונה:

  1. פנו בדרך מכבדת. אף אחד לא חייב לכם כלום. אולי לא צריך להשתמש ב״אדון״ או ״גברת״, אבל בכל זאת. במיוחד אם מדובר במישהו שלא מכיר/ה אתכם. אבל גם אם כן מדובר במישהו שמכיר אתכם. זה בסיסי.
  2. תנו את כל הפרטים הטכניים הרלוונטיים בהתחלה. במיוחד בכל מה שקשור ללוחות זמנים ולתגמול כספי. הפרטים הטכניים לא פחות חשובים מהאפשרויות האמנותיות בשלב הראשוני.
  3. פנו בצורה מדורגת – אל תפנו ותשלחו את המחזה ותזמינו לקריאה ראשונה על ההתחלה. עדיף קודם לברר אם הדבר בכלל רלוונטי באופן טכני.
  4. למרות שזאת פנייה ראשונית, ואולי בגלל שזה המצב, נסו לתת פרטים (ראשוניים) על היצירה ועל הסיבות שבגללן אתם בעצם פונים לשחקן או לשחקנית.
  5. פנו עם ביטחון. זה נשמע מפגר (וזה אולי באמת קצת מפגר). אבל עדיין: אתם הולכים להציע למישהו לעבוד איתכם על הצגה, לא לעשות חוקן. אם לא יתאים לו לעשות את זה, הוא כבר יידע לומר זאת.
  6. אל תנדנדו. לגיטימי לצפות לתשובה, במידה והגיע השלב בו הטקסט נשלח ואמור להיקרא. אבל צריך לחכות במשך פרק זמן סביר. מה זה סביר? נראה לי שבערך שבוע.

למי שפונים אליו:

  1. תחזרו עם תשובה. עדיף (בהרבה) לשמוע תשובה שלילית מאשר לספוג התעלמות.
  2. אם אתם לא פנויים אפילו לבדוק את האפשרות, או לא רוצים לבדוק את האפשרות, תגידו כמה שיותר מהר. עדיף לשני הצדדים.
  3. תחזרו עם תשובה תוך פרק זמן סביר. מה זה סביר? נראה לי שבאיזור העשרים וארבע שעות לפנייה ראשונית ומשהו כמו שבוע לקריאת טקסט. הרי רוב הדברים בדרך כלל נופלים על ענייני לו״ז, שאין בעיה לבדוק אותם באופן מהיר. ואם כבר הגענו לשלב קריאת הטקסט, ברוב הפעמים יודעים מקריאת העמודים הראשונים אם יש עניין להמשיך לקרוא את השאר. תשובות ה״אופס כנראה שהמייל ששלחתי לא הגיע״ ו״בדיוק החלפתי טלפון ועברתי להשתמש בגרסה ההודית של וואטסאפ״ מבאסות ת׳תחת.
  4. בלי ביקורת ספציפית על הטקסט במידה ואתם לא מעוניינים לקחת חלק. אפשר להסתפק ב״לא התחברתי״ הכללי על שלל גרסאותיו.
  5. תהיו מודעים לציפיות מכם במשך התהליך. אם הסכמתם לקרוא ולאחר מכן הסכמתם להיפגש, אז אתם משדרים למי שפנה אליכם שיש עניין וסיכוי שתשתתפו. אם אתם מתחמקים מקביעת פגישה במשך כמה שבועות אל תופתעו כשמישהו אחר ילוהק.

נ.ב.1: בגדול, צריך להיות כמה שיותר ברורים. זה מאד דומה בעיניי לחוקים של ג׳רי ואיליין. הרי הכל כבר היה בסיינפלד.

נ.ב.2: תזכרו תמיד שיכול מאד להיות שמי שפנה אליכם היום הוא זה שתרצו לפנות אליו מחר. וגם אם לא, אל תהיו חארות. זה לא טוב לקארמה.

איי ווייוויי, תרגילים בפרספקטיבה
איי ווייוויי, תרגילים בפרספקטיבה